האריסטוקרט

זה שהצליח להתחמק. לכל בחורה יש אחד כזה, נכון? שלי היה אריסטוקרט בריטי מקסים שהפך את עולמי קיץ אחד.

מהרגע שקלטתי את ליאו בפעם הראשונה מרחוק דרך המשקפת שלי, נפלתי בקסמיו. ממש לא ציפיתי למצוא גבר מתקלח מחוץ לנכס בצד השני של המפרץ, עירום כביום היוולדו.

ואז קלטתי את שותפו לבית בוהה בי חזרה דרך המשקפת שלו – צופה בי צופה בליאו.

זה תרם להתחלת שיחה מעניינת כשנתקלתי בהם בסופו של דבר. מסתבר, שהבריטים החתיכים רק שכרו את הבית לתקופת הקיץ בעיירת החוף שלי.

ליאו ואני התחברנו מייד, אף על פי שלמראית עין היינו הפכים גמורים. לימדתי אותו איך לחפור אחר צדפות, והוא לימד אותי שלא כל הגברים העשירים ורבי העוצמה יומרניים.

ידעתי שהוא לגמרי לא מתאים לי, אבל לא הצלחתי להתרחק.

אלה היו כמה חודשים פרועים ומשוגעים, ולפני שידעתי מה קורה, התאהבנו.

לשנינו הייתה משאלה אחת: יותר זמן ביחד, אך לליאו היו התחייבויות בבית. הוא חי חיים שלעולם לא אשתלב בתוכם ואילו אני עמדתי לנסוע ללמוד משפטים. החלטנו לסיים את הקשר ולא להביט לאחור לעולם.

חלק ממני תמיד הרגיש כאילו שנתתי לנשמה התאומה שלי ללכת.

האמנתי שהסיפור שלנו נגמר, עד שחמש שנים לאחר מכן הוא שלח לי מכתב שזעזע אותי עד עמקי נשמתי.

חשבתי שכל העולם שלי התהפך באותו קיץ ראשון? טוב, לא היה לי מושג עדיין.